מודל קורונה
יש מודל נפלא של סטיבן קובי שמדבר על מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה. (90-10)
במצב של דאגה, יש לנו נטייה טבעית להיות ב – 90% מהזמן בדאגה, שאינה מועילה ואף ״משתקת״ את הפעילויות החיוניות להתקדמות והישרדות ורק 10% מהזמן אנו נמצאים בפעולות מוחשיות וחשובות שמקדמות את המטרה שלנו.
הוא מציע באופן מודע להפוך בין שניהם, להיות 10% בדאגה ו – 90% בעשייה.
חשוב תמיד לשמור על עשרת אחוזי הדאגה כיוון שהם אלו שמניעים את הגלגלים של מעגל ההשפעה, למעשה, רק אם הדבר יטריד אותנו, יהיה לנו אינטרס לעשות משהו כדי לשנותו.
אני רואה בימים האחרונים שאנשים רבים נמצאים במעגל הדאגה ולכן בניתי עבורכם את מודל קורונ״ה –
ק ו– קודם
ר - רגיעה
ו – ורק אז
נ – נפתחות
ה – האופציות
כדי להירגע יש טכניקות טובות ומוכרות כמו מדיטציה, אימון, שיחה עם חברה טובה או עם בן משפחה,
אחד הדברים הטובים הוא ממש לעשות שתי רשימות:
הפעולות שאני עושה במסגרת מעגל הדאגה הפעולות שאני עושה במסגרת מעגל ההשפעה
ערכו את הרשימה וליד כל פעולה רשמו מהי התועלת שלה עבורכם והאם היא משרתת את המטרות שלכם.
עצם הכתיבה של רשימת הפעולות מעלה את הדברים למודעות ומחזק את העובדה שאין טעם להעצים אותן.
ורק אז...
רק אז נפתחות האופציות באמת,
מי שמאמן במודל של קבוצת יוזמות, מכיר היטב את המשל של הפרה הקטנה,
המשל מספר על תלמיד שהצטרף לרבו כדי ללמוד ממנו ופגש ביחד איתו משפחה עם אמצעי מחייה דלים ביותר,
למשפחה הייתה פרה קטנה שהניבה מידי יום כמה ליטרים של חלב וכך המשפחה הצליחה לשרוד.
הרב הורה לתלמידו לדרדר את הפרה לתהום והתלמיד המבועת עשה כמצוות מורו. לאחר שנים של חרטה הוא רצה לחזור ולתקן את הנזק שחש שעשה לאותה משפחה, כשהגיע שוב לביתם ראה פריחה גדולה ומצב כלכלי משופר, הוא שאל את אב המשפחה כיצד הצליחו לשפר כך את המצב והאב סיפר לו שהייתה להם פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו הרגע, הם היו צריכים להיות יצירתיים ולהמציא את עצמם מחדש וכך הצליחו.
לכל אחד מאיתנו יש פרה קטנה, הפרה הקטנה, מנציחה מצבים של בינוניות, רק כאשר נהיה מוכנים לוותר על הפרה הקטנה שלנו, נוכל להתפתח, רק במקומות הללו, נפתחות האופציות.
פעמים רבות בחיינו, אנו לא מעזים לדחוף בעצמנו את הפרה הקטנה, אבל אז מגיע הייקום (או הקב״ה או בודהה, איש איש ואמונתו) ודוחף לנו את הפרה... בלי לשאול, בלי להתייעץ ולעיתי גם בלי הכנה...
אבל אחרי שנרגענו... רק אז נפתחות האופציות...
כדי שהאופציות ייפתחו – צריך לעשות מעשה...
האופציות החדשות – הן נסיכות... הם לא דופקות לנו בדלת... הם מחכות לנו אבל רוצות שנמצא אותן, שנחשוב עליהן, שנתאמץ עבורן... כמו כל נסיכה...
אז צריך השראה... והשראה היא מצב תודעתי, שפועל באמצעות החושים.
זיגמונד פרויד אמר עליה ״כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך״
אז מוכנים לצאת איתי לחצי הדרך כדי לפגוש אותה?
קדימה לדרך...
פעמים רבות אני יושבת עם סטודנטים שלי, הם מדברים על החלומות שלהם ומסבירים לי למה הם לא מושגים...
כי אין זמן, כי אין כסף כי אין..... (מלא את החבר)...
אז יש לי תרגיל, שאני מאוד אוהבת...
אני נותנת למתאמן לעשות רשימה, בת 20 דברים לפחות, של הדברים שהיה עושה, שימו לב...
בהינתן מצב שאין מגבלות...
ואז...
אחרי ההתנגדות הטבעית הראשונה, הם מתיישבים לכתוב...
וראו זה פלא...
יש רשימה של 20 דברים...
ונחשו מה?...
חלק משמעותי מהם... אין לו שום קשר לכסף... בכלל...
זו פשוט הייתה הפעם הראשונה שהמתאמן ישב לכתוב והסיר את המגבלה של הכסף והזמן שניהלה את תת המודע שלו...
עכשיו, הביטו על הרשימה ובחרו שלושה דברים שאתם יכולים לעשות מחר בבוקר, עם הסיטואציה הנוכחית של הקורונה וגם אחריה... והתחייבו לעצמכם על תאריך ושעה של הצעד הראשון בכיוון.
כדי להגביר את רמת המחויבות, מומלץ לשתף בהתחייבות אדם קרוב שדעתו חשובה לכם וישמח בשמחתכם.
אז קדימה, למה אתם מחכים??
אני רוצה לראות כמה שיותר רשימות כאלה...
המציאו את עצמכם מחדש(-: